יותר ויותר מתברר שמה שעושה כאן העיתונות הוא מעשה נבלה ציבורי. הרי אם לא הייתה תגלית גז לא היה יוצא אל”מ זאב רז בהצהרה מהסוג זה ולא היה סומך על הגז שנמצא ולא היה מרגיש שבטחון נכדיו נבגד. אבל הגז שנמצא כמעט בכל מקרה רק אמור לשפר את חייו (למעלה מ 60% הכנסות למדינה).
אבל האמת היא שאין התנגדות למתווה הגז הספציפי הזה. מה שיש זו התנגדות לכל מתווה גז שהוא איננו הלאמה מוחלטת של שדות הגז. נוצרה קואליציה לא קדושה שדורשת פשוט הלאמה של שדות הגז והמילה מונופול משמשת אותה בבורות כקריעה על שדה הגז.
זה מתחיל מאל”מ במי”ל יוסי לנגוצקי שמסביר שהוא אבי תגליות הגז ודרוש לשמור את מאגר לוויתן ולא לפתח אותו כבטחון אנרגטי. זה עובר דרך אלו שטוענים שזה מונופול על הגז ולא מתייחסים לכך שבעצם יש שני שדות גז גדולים כרגע תמר ולוויתן כל עוד יש רק שניים גדולים זה מונופול בפועל. צריך לזכור ועדת ששינסקי והממשלה הכריחו למכור בעלות צולבת על שדות גז בכדי לפזר את הבעלות ככל האפשר ולייצר תחרות (בכלל לא ברור שזה רצוי לאור דברי מבקר המדינה שתראו בהמשך אבל נניח לזה כרגע). זה ממשיך דרך כך שעיתונות כלכלית שאמורה להיות אחראית ורצינית רידדה את הדיון בנושא מונופלים כולל חוסר הבנה/הטעיה אודות מהות המונופול ועול מה הייתה הזכייה בנובל בכלכלה ב 2014. אבל יותר ויותר מסתבר שהכל כשר במאבק הזה – חוץ מהאמת.
זה מה שאמר מבקר המדינה בדו”ח שלו אודות נושא הגז: “לדעת משרד מבקר המדינה, העובדה שמבין 46 מקבלי הרישיונות שניתנו לשותפויות הכוללות מפעילים אחדים, רק מפעיל בעל ניסיון משמעותי הצליח לגלות שדות גז טבעי בשטחים שבגינם קיבל את הרישיון, מעלה ספק בדבר יכולתם של שאר המפעילים לגלות גז טבעי. במצב הקיים נראה כי פוטנציאל החיפוש אחר שדות נפט חדשים נשאר בידי המפעיל שגילה את שדות הגז מצד אחד ובידי חברות שקיים ספק אם הן בעלות ניסיון מספיק מצד אחר. “
זה מה שאמר עיתון דה מרקר אודות הזכייה של טירול בפרס נובל בכלכלה ב2014 (רונית דומקה, ישראל פישר): “ועדת הפרס ציינה כי בניגוד לכלכלנים ומקבלי החלטות רבים לפניו, אשר חיפשו עקרונות כלליים לכל התעשיות וקידמו כללים פשוטים ואחידים, טירול הראה כי כללים כאלה עלולים לגרום יותר נזק מתועלת. הרגולציה הטובה ביותר צריכה לפיכך להיות מותאמת לכל תעשיה לפי התנאים שלה, טען טירול.”… “ועדת הפרס: “תעשיות רבות נשלטות על ידי מספר קטן של חברות גדולות או מונופול בודד. ללא פיקוח, שווקים כאלה לעתים קרובות מייצרים תוצאות לא רצויות מבחינה חברתית”
זה מה שאמר גיא רולניק במאמר אודות הזכיה: “העיתונות, שאמורה ויכולה ליידע את הציבור ולחנך אותו להבין את הסוגיות הסבוכות, סובלת מבעיה כפולה: היא ניזונה, כמו הרגולטורים, ממידע וניתוחים של קבוצות האינטרסים, והיא לעתים קרובות שבויה של אותן קבוצות. הקבוצות החזקות ביותר במערכת הפיננסית, ולא רק שם, לומדות שהדרך הטובה ביותר לנצח בקרב היא להעביר את העיתונות לצד שלהן.” אמר והלך ובגד בתפקיד שהוא עצמו הגדיר ושהוא שליחות ציבורית בפני עצמו.
ביום שישי פורסם ראיון עם בועז ארד ארדר מקים התנועה הליברלית החדשה באתר האינטרנט המקום הכי חם בגהנום (שיש לי אליו הערכה וסימפטיה רבה – אפילו אני בבוקר זה עם חולצה של האתר). הראיון של בועז היה מצויין וככל שהתקדם הראיון ולא ניתן היה להוציא את בועז כמשת”פ או סוכן של חברות גז, כתמהוני או איזה בור (בועז אינטילגינטי בצורה בלתי רגילה, רהוט, חכם ומשכיל מאוד – גילוי נאות אני מכיר את בועז מזה כמספר חודשים הצטרפתי לסייע לתנועה שהוא הקים ורואה בבועז חבר חבר אישי שלי) התגלתה המראיינת ככזו שמתנגדת לכל מתווה גז כשלא נותר לה שום דבר להאחז בו החלו השאלות על הזיהום במפרץ מקסיקו, על הרעילות בכלל (ואפילו הערה מרעילה אישית על בועז אודות התמונה שעל השולחן שלו שהיא לא תמונה של המשפחה שלו אלא של איין ראנד – טוב פטור בלא כלום אי אפשר ובכל זאת זה המקום הכי חם בגהנום -אבל ההערה הזו מגלה הרבה על המראיינת וכיצד כל מ שלא חושב בדיוק כמוה יש לפסול אותו מוסרית… מקום הכי חם בגהנום להבנתי הוא מונוליט אבל זה לדיון אחר) והכיוון ברור – לעצור את ההתפתחות והפיתוח של הגז ולא התנגדות למתווה ספיציפי או איזו הצעה למתווה אחר.
מה שאנו נותרים עימו זו בורות משתקת ותחושה לא מוצדקת בקרב ציבור שאמור להיות משכיל ומבין שרימו אותו ועשקו אותו (למרות שהייתה ועדת ששינסקי למרות ששינו את המיסוי ועוד) . מה שיישאר זה שדות גז לא מפותחים ובדיוק הפוך מביטחון אנרגטי וכלכלי. יידרשו כרגע כ 8 מיליארד דולר לפתח את לוויתן (על פי פרופסור ששינסקי עצמו) ואם המדינה תעשה את זה אז ייפגעו נכדיו של אל”מ זאב רז. מצבנו לא יהיה יותר טוב אז רק הרבה פחות טוב. כי אם המדינה תממן א הפיתוח הוא בוודאי יהיה הרבה פחות יעיל גם בפיתוח וגם בהפקה ואת 8 מילארד הדולר הללו נצטרך אנחנו לממן.
אפשר לכתוב על זה די הרבה ניסיתי מעט בפוסט קודם אודות זוכי פרס נובל אחרים.
מה שהכי מדאיג שכל מי שלא חושב כמו “החברתיים” מיד מתוייג כסוכן השפעה בעל אינטרס שלילי – לזה אחראי יותר מכל אחד אחד עורך ראשי מאוד מסויים בעיתון כלכלי רב השפעה. ההתבהמות והרדידות הזו היא הבגידה הגדולה שלו בעיתונאות ולטעמי בציבור הישראלי.
http://www.themarker.com/markerweek/1.2460540http://www.ha-makom.co.il/article/einat-fishbain-boaz- radhttp://www.themarker.com/markerweek/1.2460540
System D 