תראו יש שם פוליטיקאים או ללא שקיפות עורפית

לפני כשבוע התראיינה כבוד השופטת מבית המשפט העליון פרופסור דפנה ברק ארז (והיא עילוי מכל בחינה גם אישית וגם אינטלקטואלית ותמיד הייתה כזו כבר מגיל צעיר, משכמה ומעלה ובהפרש גדול – אני יודע היא בת מחזור מכיתה ג’ ועד סוף התיכון): “עוד אומרת ברק-ארז כי הביקורת המחריפה על בתי המשפט צריכה להטריד את כל מי שחרד לחוסן הלאומי והדמוקרטי של ישראל. היא מסבירה, כי ביקורת על היושרה הבסיסית והשיקולים של השופטים או הפרקליטות, פוגעת באמון הבסיסי במערכות השלטון. מקבלי ההחלטות צריכים להפנים שהביקורת של בית המשפט נועדה לשפר את החלטותיהם, ושאם ימתחו עליו ביקורת לא הוגנת – הם יכרו בור לעצמם, בדמות אובדן האמון גם בהם, היא טוענת. ”

http://www.news1.co.il/Archive/001-D-381115-00.html

הבעיה עם הטענות של כבוד השופטת פרופסור ברק ארז שהן לגמרי מתעלמות ממה שקורה במציאות המיוזעת שלנו. פרופסור ברק ארז באה מהאקדמיה ובוחרת להתעלם באופן מובהק ממה שעובר לאחרונה על מערכות הצדק.

איבוד אמון הציבור לא נובע מפוליטיקאים, נח מאוד לממסד המשפטי להיצמד לטענה הזו. אבדן האמון הציבורי להבנתי נובע כרגע בעיקר מהתנהלות הפרקליטות ובתי המשפט כמו גם בית המשפט העליון. דוגמא אחרונה לכך היא העובדה שבית המשפט העליון לא דחה על הסף ומידית את הדרישה של פרקליטי המדינה לצנזורה על ממצאי השופטת גרסטל. בית המשפט אף ולא גינה את ההתנהלות השערורייתית מול מבקרת הפרקליטות. בית המשפט העליון שלח את הצדדים לסוג של גישור נוסף ושוב תרם לדחייה של פרסום הממצאים במקום להעדיף את האינטרס הציבורי של פרסום דו”ח המבקרת. יש משמעות לסחבת הזו. חשוב לציין אף שופט עליון לא התייצב למען גרסטל פומבית. בראיון של פרופסור ברק-ארז או של שופטים אחרים, למיטב ידיעתי, אין התייחסות כלל לפרשת הביקורת או התייצבות לצידה של גרסטל. קל לבקר פוליטיקאים. להתייצב לצידה של גרסטל או להזכיר את הפרשה זה כבר באמת דורש אומץ ציבורי.

חוסר האמון של הציבור להבנתי נובע גם מכך שדי ברור שהייתה מעורבות של הפרקליטות בנושאי ממצאי המכון הפתולוגי במשך זמן ממושך כולל בפרשת זדורוב. התערבות בוטה זו שעליה מדברת גרסטל בדו”ח שלה מעמידה בסכנה שורה שלמה של הרשעות. זה לא נוח לאף אחד במערכת המשפטית כולל בית המשפט העליון. זה גם נובע מכך שאיך שלא תסובבו את זה פרשת הפרקליטה רות דוד לא מוצתה ויש תחושה שנסגרה בכדי לא לפתוח תיבת פנדורה. שדווקא סגירת הפרשה כפי שנסגרה שחררה את כל הרעות החולות של המערכת המשפטית אבל כלאה את התקווה למערכת מתוקנת ונקיה.

כרגע שאף אחד במערכת המשפטית חוץ מהשופט המחוזי לשעבר שלי טימן לא מדבר על הבעייתיות במערכת המשפטית. גם לכך לא התייחסה פרופסור ברק -ארז בראיון שהעניקה.

https://www.youtube.com/watch?v=EAanaNtyY30

חוסר האמון הזה לא נפתר על ידי זה שדורשים אמון כפי שדורשת כבוד השופטת ברק-ארז. את הכבוד הזה צריך להרוויח מחדש. מערכת המשפט נהנתה בעבר מאמון רב של הציבור הישראלי. המערכת המשפטית שחקה את האמון הזה וממשיכה לשחוק אותו אבל מאשימה כל אחד אחר חוץ מאשר את עצמה. ראיונות פלקטיים ומנותקים על ידי אנשים מבריקים ככל שיהיו גם אם ישרים באופן קיצוני, והשופטת ברק ארז היא כזו, לא יפתרו את זה. ההפך הוא, הם מדגישים את הניתוק של הממסד המשפטי ממה שקורה בפועל. התעלמות בוטה מהפרשיות הגדולות הללו והאשמת פוליטיקאים בחוסר האמון כלפי המערכת של משטרה/פרקליטות/בתי משפט נוחה בעיקר לאוזניים של פרקליטות ושופטי בתי המשפט. אבל היא פגיעה גדולה נוספת באמון הציבורי.

שקיפות נראות צדק ושמירת חוק גם על ידי הפרקליטות היא המתכון לכבוד ולהערכה. גם כמאמרו של שופט בית המשפט העליון האמריקאי הגדול ברנדייס שאותו נהג לצטט אהרון ברק – אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר. הדרישה הזו נכונה גם בפרקליטות וגם בבית המשפט הישראלים. לא האצטלה והדרישה לשקיפות מכל אחד אחר רק לא מהפרקליטות.

אי אפשר לטעון כפי שטענה השופטת ברק-ארז בראיון על הביקורת כלפי התערבותו של בג”צ כי יש הכרח בביקורת ציבורית : “אני חושבת שמערכות ציבוריות ללא בקרה זה דבר שהוא לא טוב לאזרחי ישראל”, ואז כשיש ביקורת על מערכת ציבורית כגון הפרקליטות וגם בתי המשפט לא להתייצב לצד אלו שדורשים שקיפות והליך ביקורת. אז פתאום הביקורת לא מתאימה ולא ראויה ואפשר לדחות שוב את פרסום הדו”ח ועוד הליך גישור. בראיון גם אין שום התייחסות לבעיתיות של היחס לגרסטל מצד הפרקליטים – אין שום בעיה אין שום אזכור, תראו פוליטיקאים אומרת בעצם ברק-ארז ומצביעה לכיוון אחר כמו שעושים שופטים אחרים קיימים ובעבר. ההצבעה הזו היא חלק מבעיה של אמון הציבור. היה כלא היה פרשת רות דוד ועוד.

הדרישה לכבוד כפי שדורשת פרופסור ברק-ארז זה מתכון לדרישה לכבוד חלול – כבוד למראית עין ובעיקר כבוד לא מוצדק. ראיונות כאלו שאינם דנים בדברים המהותיים והמציקים באמת הם נדבך נוסף באיבוד של אמון הציבור. הם אומרים שאין התייחסות לבעיות האמיתיות שמנסים להסיט את הדיון. שמתארים מציאות פלקטית לא קיימת ומסרבים לדון במה שבאמת דורש הבהרה טיפול וניקוי. בעיקר שדורשים שקיפות מכל אחד אחר אבל לא מהמערכת המשפטית.

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001140844