הפרת אמונים

אני לא מתלהב מסגנון החיים והשמועות סביב משפחת נתניהו, האמת זה ממש מכעיס אותי. אני חושב שכבוד ראש הממשלה נתניהו אמור לנהוג במעט יותר צניעות במשרתו. אין לי שום בעיה עם מה הוא מעשן בדיוק או שותה אבל צניעות בהתנהלותו תלך דרך ארוכה מאוד עבור כולנו (על זה אמר לינקולן לאלו שהתלוננו שיוליסס גרנט הגנרל שהתחיל לנצח קרבות מול הדרום שותה ויסקי – לינקולן ביקש שיאמרו לו בבקשה איזה ויסקי שותה בדיוק גרנט והוא ישלח גם לשאר הגנרלים). אני גם ממש לא מסכים (וזאת בלשון המעטה) עם חלקים מהותיים מהמדיניות שלו במגוון רחב מאוד של נושאים, כלכליים, מדיניים, דתיים, חוקיים ועוד. מה שאני אבל ממש לא סובל, וחלק גדול מידידי ואהובי השמאלנים (ויש לי רבים כאלו כך לפחות אני מקווה) לא מבינים לצערי, שהתקשרות הישראלית ברדיפתה את נתניהו וכל דבר שהוא ימין (וזה לא התחיל היום – התקשורת תיעבה את בגין ואת שמיר – אני עתיק ואני זוכר) והניסיון שלה לייצר מציאות אלטרנטיבית ולבצע הנדסה תודעתית במשך עשורים רבים כל כך לא רק שהמאיסה (עליי לפחות) את שטיפת המוח הזו אלא גם גורמת לי לפקפק בכל כתבה ובכל עריכה ובכל הדגשה תקשורתית. מספיק לזכור את אמנון אברמוביץ והאתרוג שלו את שרון. מספיק לזכור שבשם הלכאורה דמוקרטיה עשו עסקה של קניית שלטון בכסף בימי רבין/פרס כאשר קנו חברי כנסת מצומת תמורת משרות ומכרו את ארץ ישראל בתהליך. אף אחד לא דיבר אז על חקירה פלילית של רבין. על קניית שלטון תמורת משרות שזה בדיוק מה שהיה. זה פי כמה גרוע מכל חקירת מוזס – נתניהו וזה גם הביא לתוצאות נוראיות. אף אחד בתקשורת לא באמת חקר את תקציב בית הנשיא בימי פרס וזה היה עשרות מליוני שקלים גדול יותר מקודמו וגם מנשיאנו הנוכחי, רובי ריבלין, שבא אחריו. מה שמרגיז אותי בעיקר זו הצביעות. כל אמצעי התקשורת הממלכתיים/ראשיים חברו להפיל את נתניהו לפני הבחירות. הם חברו גם להפיל את ישראל היום (ופעלו להשתיק בהצלחה את ערוץ הימין היחידי ערוץ 7 בימי פרס/רבין) אבל זה כבר סיפור אחר. לא הייתה מראית עין בכלל של תקשורת הוגנת. יש דבר מה בסיסי בי שלא יכול להסכים שאראה שדרכה של תקשורת מוטה/עוינת שאינה הגונה, בעלת סדר יום פוליטי מוטה, תצליח אם באמצעות הטפטוף או התיפוף הבלתי פוסק כנגד נתניהו. שלא תבינו לא נכון, אני מתקשה מאוד גם עם פרשת מוזס וגם עם סגנון החיים של בני הזוג נתניהו וזאת מבלי לדבר בכלל על מדיניותו בדברים רבים שאיתם יש לי שיג ושיח אישי נוקב שגולש גם לעמוד זה. ובכ”ז אני זוכר שנתניהו התעקש אל מול עולם עוין להיות נוכח באופן אקטיבי בהפגנה בפריס גם כאשר התקשורת כאן עשתה כל מאמץ לבזות אותו על התעקשותו ומיסכה גם את רגעיו הגדולים והמרגשים בבית הכנסת בפריס. אני זוכר גם שכשבאמת היה צריך אז נתניהו התעקש לדבר בקונגרס כנגד הסכם הגרעין מול איראן ולא הסכים לעסקה עם אובמה וזה דרש אומץ ואופי. וזה הוביל בסופו של דבר להיפוך בקונגרס עוד בימי אובמה. היפוך שכמובן לא סוקר בכלל בישראל על ידי אותם אמצעי תקשורת. התקשורת אף התחבטה אם בכלל ראוי לשדר אותו ישיר מארה”ב. אני זוכר כיצד התקשרות הממלכתית/ראשית בישראל כאיש אחד חברה לכל מיני גורמים ועשתה ככל יכולתה לבזות ולהשפיל את נתניהו בהקשרים הללו. אני מאוד לא אוהב את מה שקורה כרגע סביב משפחת נתניהו אבל אם רוצים חקירה אודות תקשורת תמורת שלטון אז יש לא מעט אנשים בתקשורת שצריך לחקור על הסיפורים שהם לא ספרו (כולל על מוציאים לאור שונים). על הדרך שבה הם בחרו לספר סיפורים אחרים. בכלל על ההתנהלות שלהם בעניינים הכי רגישים של מדינת ישראל. על החבירה לגורמים פוליטיים אם בארץ ואם בחו”ל במטרה להחליף שלטון בישראל. אני מניח שיש מספיק סעיפים חוקיים שאפשר לבחון בחקירה כזו. אפשר כמובן להתחיל מהברור מאליו סעיף הפרת האמונים והפגיעה באמון הציבור בדמוקרטיה הישראלית שהם עבדו ועובדים כל כך קשה לפגוע הן בדמוקרטיה והן באמון הציבור. לתקשורת הראשית יש אגנדה והיא רוצה שלטון אחר. היא הייתה מוכנה ועדיין מוכנה לעשות הכל בכדי להחליף שלטון כאן. נתניהו נבחר יותר מפעם אחת. כל אלו שצועקים על משך הזמן שנתניהו ראש ממשלה שוכחים לדוגמא שאין לנו יכולת לבחור תקשורת. יש שם אנשים שלא רק שאינם מספקים דין וחשבון על דבר הם אף נבחרו למשרת חיים וזאת אך ורק על ידי בני דמותם במעין מתקפת משוכפלים שכזו לאורך הדורות. אני מתנחם בדבריו החכמים של מילן קונדרה – התקשורת קובעת על מה מדברים לא מה אומרים.