על הבחירות – להיות עם חופשי בארצנו

זה באמת יום הולדת מיוחד עבורי, ראשית, אני מרגיש מבורך ובר מזל באופן מיוחד עם הדס איתן ועכשיו גם אדם. הדס בחרה בי וזה לא היה קל עבורה ולא פשוט. אני עוד בטפשותי הרבה הקשיתי עליה מאוד.

מרגיש מבורך על הפרוייקט החשוב בצורה בלתי רגילה שבחרתי לעשות ועם והאנשים בחרו אותי ואני אותם. ראשית האנשים והמדענים המדהימים ואחריהם באו החברים הכל כך טובים ונאמנים שלא נתנו לנו ליפול גם בתקופות הכי קשות גם כשהיה מאוד מאוד קשה להאמין. חלקם כאן בעמוד הזה ולהם תודתי הנצחית.

בצירוף מקרים בלתי רגיל ,”הויה”, אותו ארגון שדרכו ערכנו טקס נישואין אזרחי ומצומצם מאוד לפני שנתיים פחות ארבעה ימים, ערכו היום טקס הנפקת תעודות ידועים בציבור וזאת לראשונה. תעודות שמוסדות המדינה מכירם בהם לצרכים מסויימים. זו גם בחירה שעשינו ובקשנו לאשררה ולחזקה.

אנחנו איננו היחידים, היו שם רבים. לפי הידוע לי הויה ערכו למעלה מ-130 טקסי נישואים אזרחיים במהלך החודש האחרון ושוב למיטב ידיעתי זה כ 10% מכלל טקסי הנישואים ברבנות בכלל ישראל.

אני מניח שאני אינני היחידי שמרגיש בן נאמן ותורם כמיטב יכולתו לארץ לעם ולמדינה ועם זאת מרגיש שקולו לא רק שאיננו נשמע אלא שהוא נדחף לשוליים וזכויויתו ורצונותיו הבסיסים הם למרמס של שיקולים פוליטים צרים ומכוערים.

אני מרגיש שהחוזה הבסיסי שביני ובין המדינה שמתבטא במגוון רחב של נושאים נשחק עד דק לא רק על ידי ממשלה, ממשלה שאני בחרתי בה, אלא על ידי הלך רוח דיקטטורי של בירוקרטיה ממשלתית והלך רוח פוליטי שמשותף להרבה מאוד סיעות שהדרך היחידה להתנהל כאן היא באמצעות הגברת הרגולציה וחקיקה אין סופית על כל צעד ושעל. הלך רוח זה מתבטא במגוון צורות:

בין אם זה בפגיעה בכבוד לאדם באשר הוא אדם ללא קשר למוצאו לצבעו או לדתו,
ובין אם מדובר בשלילת הזכות לנהל חיי משפחה וזוגיות בדרך בה אני בוחר,
ובנוסף, פגיעה חוזרת ונשנית בזכויות של רכוש ובזכות לצבירת רכוש (ולא אין לי דירה שלישית וגם לא שניה ואני עוד משלם משכנתא).
בזכות לחסוך בדרכי ולפי בחירתי.
פגיעה בתחושת האמון והאחריות של נושאי משרה בכירים לאמת לצדק ולהליך ראוי.
פגיעה אנושה בזכות או באמונה בזכות, למשפט הוגן ובזכות לייצוג הוגן ובזכות לשמירה על טוהר ההליכים המשפטיים והמשטרתיים (מערכת שאובדן האמון בה מבחינתי הנו מוחלט).
פגיעה בתחושה כי ישנה אחריות בסיסית של נושאי משרה לשמור על עתיד המדינה הזו גם בנושאים תקציבים, בכדי שכשאדם ואיתן יגדלו הם לא יצטרכו לשלם את מחיר ההשתוללות התקציבית המטורפת של ממשלה חלשה ושל פקידות חסרת אחריות.
תחושת חוסר האונים אל מול חוסר היכולת שלי לבחור את דרך החינוך של איתן ואדם ואכזבה מהמגוון העלוב של מערכות חינוך ממלכתי המוצעות לציבור החילוני.
תחושה כי הכל מנוהל על ידי אינטרסים צרים של קבוצות לחץ ושל פקידות ממשלתית ושל פוליטיקאים (מכל המפלגות) שמביטים לטווח הקצר ומוכרים את העתיד של כולנו בשביל תהילה רגעית.
ובעיקר בתחושה שבכל רגע נתון יכולה המדינה/הכנסת/הבירוקרטיה באבחת החלטה למנוע תעסוקה/פרנסה למסות או לשלול לגיטימיות מזכויות יסוד ומעבודה קשה מאוד של אנשים.

בתוך כל הטירוף הזו וצמצום מרחב המחייה שלנו אני מוצא נחמה בכך שאני עדיין יכול להקריא לאדם ספר ילדים שכתבה סבתא שלי, רבקה ארידור, וההקראה לאדם והתגובה שלו להקראה רגשה אותי ואת המשפחה מאוד. אני מוצא נחמה בחברים הטובים שהאמינו ומאמינים במה שאנחנו מנסים לעשות ותמכו ותומכים בנו.

אז בכל האין בחירות הללו התמזל מזלנו והיום הזדמנה לנו האפשרות לבחור וגם למחות, על ידי ביצוע “מרי אזרחי” קטן משלנו בחידוש הברית ביננו, ברית של בחירה ושל חופש מרודנותה של המדינה ושל הממסד הדתי ומגחמותיהם של האינטרסים הצרים והמכוערים שמונעים מאיתנו להיות מוכרים על ידי המדינה כזוג נשוי לפי בחירתנו.

אני נזכר בדברים המאוד קשים בסוף הספר אודות חנות הספרים של הסופרים של מיכאיל אוסרגין על חנות הספרים של הסופרים, חנות הספרים האחרונה שנותרה בניהול לא מדינתי לזמן קצר לאחר המהפכה הבולשביקית, באחרית דבר כותב אלכס אפשטיין דברים שאני מזדהה עימם במלואם: “אוסורגין וחבריו כאמור, נסוגים מחוסר ברירה למרחב המוגן היחיד שנותר להם – עולם הספר. הם קונים ספרים נדירים וספרים שאינם נדירים. מתפרנסים בדוחק, מתווכחים בין אספנים, מעלימים עין מגנבות, מסייעים לסופרים נזקקים ועוד ועוד…כמו אז גם עכשיו ניצחונות קטנים הם כל מה שאפשר לייחל לו..”

תודה לכולם על האיחולים ועל הברכות ועל התמיכה – זה בהחלט עוזר.
#הויה
#ישראלחופשית

https://www.hamigdalor.co.il/…/%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D…/