שמי יחיה לנצח

מקור המשבר הממשלי שאנו חווים כרגע איננו נעוץ רק באופיו של רוה”מ ורעייתו למרות שיש להם חלק לא מבוטל בעניין – מקורו בעיקר בעובדה שכחברה אמצנו דעה שאומרת שכל ההחלטות השלטוניות צריכות להתקבל בכנסת כולל איזה עיתון רשאי להיות מופץ בישראל ובאיזה מחיר. ברגע שהפכנו את הכנסת למקום שבו מחליטים על כל דבר, בהתעלם מהערכים הבסיסיים ביותר, בהכרח הפכנו את הכנסת לזירה של מיקח וממכר. או, לכל הפחות, לזירה שבה יש אינטרסים רבי עוצמה המנסים לנצל קוניקטורות זמניות בכדי להשיג יתרון מסחרי. כך גם לגבי עסקים בשבת כמו גם לגבי כל דבר שמנותק מליבת ערכים המקדשת זכויות רכוש וחופש הפרט. זו הבעיה ועד שלא נחליט אחרת אנו צפויים לחזרת הריטואל המבזה הזה ולשחיקת האמון של הציבור בדמוקרטיה ובממסד המדינתי וחוזר חלילה. אל יקל הדבר בעיניכם, לבירוקרטיה הממשלתית יש חלק לא מבוטל בביזיון הזה. חוסר נכונותה לוותר על הפריבילגיות השלטוניות שלה כפי שבאות לידי ביטוי בצורות שונות ומשונות הם חלק מהבעיה ומהלך הרוח. אחד התפקידים שמדגימים זאת היטב (אבל לא היחידי) הוא מוסד היועץ המשפטי לממשלה. היועץ הוא גם יועץ משפטי לגוף ביצועי וגם הממונה על החוק במדינת ישראל. כפל תפקידים בלתי נסבל וחסר תקדים באיזו שהיא דמוקרטיה מערבית שפויה. אבל זו מדינת ישראל הרצופה באינטרסים קטנים של אנשים קטנים. כאשר כל אחד מהם מחזיק לשניות בראש איזו גבעת זבל קטנה מרגיש כמה רחב ובהיר מבטו ומחליט ששמו יחיה לנצח.