גבורה לא מקרית

גבורה לא מקרית – יום הזכרון 2015 עומד בדימדומיו ובכל זאת יש דבר שכל כך חסר לי ביום הזכרון הזה הוא סיפורי הגבורה של הלוחמים. אנו אומרים נופלים אבל רובם נהרגו בקרב הם לא נפלו הם נלחמו ונהרגו על משמרתם. הם הלכו לקרב על חייהם ועל חיינו. יותר ויותר אנחנו מדגישים את המקריות של המוות ואת כאב הידיעה. ההבנה של משמעות העדרם גדלה עם הזמן וכל מה שיכלו לחוות ואנו זוכים לו והם לא זכו. אין נחמה אמיתית למשפחותיהם על העדרם למעט סיפורי גבורתם. הסיפור של גיא הוא סיפור בדיוק כזה- סיפור של גבורה לא מקרית- גבורה מבחירה. פגשתי את גיא מספר שבועות לפני מותו. הוא כבר עם ברכיים הרוסות מתקשה במסעות ובאתגרים היום יומיים. יכול היה לבקש העברה יכול היה לבקש מנוחה הוא לא ביקש, הוא התעקש להשאר. לא איש גדול ושרירי היה גיא. בחור רזה ויפה תואר עם כח רצון ונחישות וקסם וחברותיות שסחפה את כולנו. בלילה שבו חדרו המחבלים לראש הנקרה עם הקפצת הגדוד התעקש גיא להחליף את אחד הצעירים. הוא זה עם הברכיים ההרוסות – התעקש לצאת להלחם. בין הסלעים של ראש הנקרה, לא ממתינים לבוקר הסתערו החיילים של גדוד 890 וחיפשו מגע והכרעה. מבין הסלעים מעמדת הפתעה צצו מבקשי נפשו. שם בינות הסלעים נפגע ויותר מאוחר מת מפצעיו גיא בן דב ועימו נהרג גם מנצור ראחל בן עופה ויוסף מהכפר הבדווי פרוש רומנה. מתוך חתירה למגע מתוך בחירה חופשית אמיתית נהרג על משמרתו גיא בן דב. גיא היה מאחד חברתי גדול בחייו הקצרים וגם במותו שכם אל שכם עם מנצור היה כזה. מותו של גיא ומנצור היה אסון למשפחותיהם ולכל אלו שהכירו אותם. דרך חייהם ובחירותיהם ודרך מותם הוא סיפור גבורה לא מקרי – מקור לגאווה אין קץ. את זה אסור לנו לשכוח.