“זומבורובים” זו הגדרה שהופצה כלפי כל אלו שחושבים שנפלו שגיאות מהותיות בפסק הדין של זדורוב ואף מעיזים לבקר את בית המשפט.
אז אם לצטט כאשר האירוניה כותבת את עצמה:
“להיות זומבורוב זה להדגים בהופעה חיה את כל מה שרע בשיח הציבורי שלנו: את היוהרה, את הזחיחות, את השטחיות, את הטמטום ואת המחסור האדיר בחשיבה ביקורתית מינימלית.”
+++++++++++
אז לטובת כל התומכים בפוסט הזה שטוען לחוסר חשיבה ביקורתית כלפי מי שמבקר את בית המשפט:
אני נדהם מכך שאנשים סופר אינטליגנטיים שטוענים באופן עקיב כיצד יש שרלטנות בממסד הכלכלי הישראלי ובתקשורת הכלכלית (ובצדק) מתייצבים בכזו מהירות לצידה של מערכת המשפט ופוסלים אפריורית בהתנשאות וזחיחות דעת כל דעה אחרת כי הם סומכים על המערכת.
פנאטי זדורוב הם קוראים לכל אלו שמעבירים ביקורת על בית המשפט.
======================================
להלן הניתוח המעניין ביותר של פסק הדין של זדורוב בערכאות השונות וכמה הוא שרלטני ועלוב. רק שתבינו לא מצאו את כלי הרצח וזה רק אחד הטיעונים
========================================
“מי לידינו יתקע, כי במהלך העבודות של הריצוף וחיתוך הקרמיקה, הלהב בו המערער השתמש לא השתפשף על עצם אחר, ועקב כך קיבל הלהב, ולו בחלק קטן, את צורת השינון?” זן איננה הכרעה משפטית במשפט רצח זו פנטזיה של סניגור בסדרה של פרקליטי LA שמדבר לפני מושבעים. צריך לזכור התביעה צריכה להוכיח לא בית המשפט להמציא פנטזיות בכדי לגבות את התביעה.
========================================
“בהמשך פסק הדין נראה שגם לתביעה ולשופטים הפריע היעדר המניע, עד כדי כך שלאורך שבעה עמודים מתואר ממצא של המשטרה לפיו נעשתה ממחשבו של הנאשם גלישה לאתרים עם תמונות פורנוגרפיות על מנת לבסס מניע מיני לרצח. כלל ידוע הוא כי לצורך הוכחת עניינים שבמומחיות, יש להגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה בתחום ולאפשר לצד שכנגד לחוקרו על חוות דעתו. מומחים רבים שחוות דעתם הוגשו מטעם ההגנה, הותקפו ע”י בית המשפט על עצם מומחיותם וחוות דעתם נדחו בתקיפות. מנגד, לצורך הוכחת הסטוריית הגלישה החולנית של הנאשם, מוכן בית המשפט להסתפק בהערכות של שוטר שבדק את המחשב – שלו מייחס בית המשפט את היכולת מרחיקת הלכת הבאה: ”קולט במסגרת תפקידו אפיונים של אנשים לפי מחשבם“ (366) שלפיהן יש לנאשם פנטזיה לראות נשים צעירות.”
“אחת הראיות החדשות שהוצגו בפני בית המשפט המחוזי הייתה חוות דעת של מומחית לרפואה משפטית, ד”ר מאיה פורמן-רזניק, ממנה עולה שעל-פי מראה החתך שבפניה של ראדה, אין זה סביר כי החתך בוצע באמצעות סכין יפנית, כי אם באמצעות סכין משוננת. חוות דעתה של ד”ר פורמן רזניק נדחתה תוך השתלחות חריגה במומחית, כאשר עדותה תוארה מפי ההרכב “עדות מגמתית, בלתי מקצועית ורשלנית”. אמנם אין זה חריג כי חוות דעת מומחה תידחה ע”י בית המשפט, אך נדיר יותר למצוא התבטאויות כה חריפה כלפי מומחה התורם מזמנו ונסיונו על מנת לסייע לבית המשפט בחקר האמת. מתגובת בית המשפט לעדותה של המומחית עולה חשש ממשי פן יהא בעדותה כדי לחתור תחת פסק הדין המרשיע שניתן ע”י בית המשפט זמן קצר לפני כן.
בהקשר זה יש לציין את אי הנוחות של בית המשפט העליון נוכח התייחסותו של ביהמ”ש קמא למומחית ומשהגיע הערעור לדיון בבית המשפט העליון, מתחו שופטי ההרכב ביקורת חריפה על התייחסות זו. על אף ששופטי בית המשפט העליון, בניגוד לדעתם של שופטי ביהמ”ש המחוזי, קיבלו את חוות דעתה של ד”ר פורמן רזניק, לא היה בכך כדי להועיל לנאשם ובסופו של יום הורשע בשלישית.
הבולט במיוחד בקריאת פסק הדין בערעור שהשתרע על פני כ-300 עמודים, הוא נסיונות שופטי הרוב להציע גרסאות משלהם לסתירות ולשאלות שהובילו את הש’ דנציגר לזיכוי, גרסאות שלא נטענו ואף עומדות בסתירה לגרסת התביעה.
כאמור לעיל, במסגרת הערעור אימצו כל שופטי ההרכב את חוות דעתה של ד”ר פורמן רזניק לפיה הסכין ששימשה ככלי הרצח הייתה סכין משוננת, בעוד שזדורוב, בהודאתו, עליה התבססה ההרשעה, תיאר כי ביצע הרצח באמצעות סכין יפנית ששימשה אותו לעבודתו. בפסקאות 28-29 לפסק דינו, דן אחד משופטי הרוב בסתירה זו והציע לה פתרונות רבים ויצירתיים אשר אף לא נטענו ע”י התביעה ומהווים ספקולציות טהורות שאין להן כל אחיזה בחומר הראייתי. השופט בו עסקינן מעלה תהיות שונות, באומרו: “מי לידינו יתקע כי המערער לא סיים לצרוך מחסנית עם להבים משוננים לסכין יפנית?”; “מי לידינו יתקע כי לא השתמש בסכין לעבודות רובה, שגם את הלהב שלו ניתן להחליף?”; “מי לידינו יתקע, כי כל כלי העבודה שאיתם עבד ביום הרצח, נותרו כפי שהם, כאשר המשטרה הגיעה אל המערער ותפסה את הכלים לאחר שכבר עבד אצל ג’נאח”; “מי לידינו יתקע, כי במהלך העבודות של הריצוף וחיתוך הקרמיקה, הלהב בו המערער השתמש לא השתפשף על עצם אחר, ועקב כך קיבל הלהב, ולו בחלק קטן, את צורת השינון?”
System D 