המוות של רונה רמון, שהייתה אדם מרשים מאוד לכל הדעות, מסמל, להבנתי, בתודעה הקולקטיבית שלנו דבר מה נוסף שאנו גם עוצמים עיניים מולו וגם לא מסוגלים להתיק אותן ממנו. הידיעה שבשיא כוחנו ותחכומנו ולפעמים במקומות שמסמלים את העוצמה הגדולה ביותר שלנו אם בחלל, באוויר או ברפואה ישנו גם מוות, בלתי נשלט, בלתי חזוי, בלתי הגיוני. מוות שפוגע במקומות היקרים לנו ביותר. שכל מה שנותר לנו לנוכח המוות הזה, הוא להרכין ראש בענווה, להכיר תודה ופשוט להיות אנשים יותר טובים. להשאיר עולם טוב יותר מזה שמצאנו אם לא בכלל, אז לפחות בסביבה שלנו.
אין כמו רונה רמון האצילית, בכדי להדגים את העיקרון הזה, באמצעות המפעל העצום שהיא הקימה למען הזולת בתוך הטרגדיה הנוראה והמתגלגלת שפגשה אותה שוב ושוב.
תודה רונה
