“עיתונאות אמיצה!”

כששאלו את הילרי קלינטון מה ההישג הכי גדול שלה כמזכירת מדינה היא לא הצליחה להצביע על אחד!

כששאלו אותה על המיילים שלה – היא שיקרה ושיקרה ושיקרה. שיקרה גם לגבי מה שאמר לה קולין פאוול (או שיקרה או לא זכרה או במקרה שלה ככל הנראה גם וגם). ממדי השנאה והתיעוב שלה ושל יועציה והחתרנות שלהם כנגד ובישראל התגלו גם במיילים הללו.

קלינטון רק בימים האחרונים לא זכרה: היכן הטלפון, היכן המחשב, לא זכרה תדריכים ביטחוניים, לא זכרה דבר.

אבל ההתפייטות על קלינטון…”שוחה בפרטי פרטים כפי שאף גבר לבן מזדקן לפניה ואחריה לא היה מסוגל ולא יהיה מסוגל” – מה זו בדיוק ההגדרה וההגבלה על גבר לבן מזדקן? זו הגדרה אנתרופולוגית? סוציאלית? תאוריית גזע חדשה? מדע לבן חדש?

יש את קרן קלינטון שממדי השחיתות והסיאוב בה רק מתחילים להתגלות.

זו תחרות לתחתית בין שני המתמודדים הגרועים ביותר לנשיאות בוודאי ב 50 שנה האחרונות. כצמד, המתמודדים הגרועים והמסוכנים ביותר אולי מעולם.

החיים במציאות מדומה של חלק מהעיתונאים הישראליים…

אבל הראיון אצל יונית לוי – וואו. זה קנה המידה. ממש מבחן מנזה!

אין כמו השאלות הקשות של מראיינים ישראליים למשפחת קלינטון כדי להעביר מבחן של אמינות ובקיאות בפרטים מועמד לנשיאות ארה”ב וגם בכדי להעמיד את קנה המידה הראוי למקצוענות גם של המועמד. אבל לא רק את המקצוענות והידיעה של המועמד גילינו כאן…

לאטמה האגדתיים כינו את התופעה: “עיתונאות אמיצה!”

למה אמיצה? כי צריך באמת להיות אמיץ או טיפש לטעון את הטענות הללו לנוכח העובדות ושניידר לא טיפשה. רק אמיצה, מאוד אמיצה בדיוק כמו יונית לוי.

http://www.forbes.com/…/hillary-cant-name-top-accomplishm…/…