שתי הערות

על משה פייגלין תחילה
————————-
וידוי קטן תחילה – אני מאוד אוהב את משה פייגלין האיש. הוא אבא ובעל למופת, הוא איש ישר ואמיץ שפיו וליבו שווים. הוא באמת ובתמים מתנהג לאור הערכים שהוא מטיף להם. פגשתי אותו מספר פעמים ויש לי הערכה עצומה אליו. עד כאן הקטע הטוב.
אני יכול לעשות שימוש באותה רטוריקה של פייגלין וזה מאוד קל הסגנון הנ”ל – לקחת דובר אחד ולהפוך אותו למייצג איזו אמת חשוכה שמוסתרת שאף אחד לא מדבר בה. בואו ניקח את הדברים הבאים של משה פייגלין אודות ח”כ מיכאלי:

“משום שכשמישהו מעז לומר את האמת הפשוטה, הוא מוקע מיד על ידי תמנון הפוליטיקלי קורקט. כך נוצר מצב שאם אינך שייך לקהילה סגורה, אם אתה חלק מהציבור הרחב שצורך את התקשורת הרגילה ונסמך על מנגנוני הלגיטימציה הרגילים כדי שיחליטו עבורך מה טוב ומה רע, מה מואר ומה חשוך – אז אתה נאלץ לאמץ את העמדות המטורפות הללו. כי אף אחד לא יעז להתייצב בחדשות ולומר לך את האמת.”

פייגלין טוען בדף הפייסבוק שלו שיהדות = חירות. אם לעשות שימוש בטכניקות של משה פייגלין אז יש מספר רב של דוגמאות שבהן הציבור הדתי והדתי מאוד, מדיר נשים ו/או מדיר חילונים. על זה משה פייגלין לא אומר דבר.
הדוגמאות הללו רבות מאלו של מיכאלי (שחטפה חזק גם מהמחנה שלה).

על בסיס הרציונאל הזה של משה פייגלין ניתן בשקט לומר שיהדות כפי שהיא מיוצגת היום על ידי הפלגים החרדיים כמו גם ההתנהלות בפועל איננה שווה חירות. בדיוק להפך. אם לנקוט בלשונו של משה פייגלין – זו “האמת הפשוטה”. שמעטים מימין אומרים ושמשה פייגלין לא מוכן להכיר בה שלא לומר להודות בה או לגנות אותה.

משה פייגלין לא מביט על הדבשת של עצמו. הוא שמדיר ציבורים שלמים והוא זה שכבר החליט מה היא האמת, מה היא משפחה, מה הם ערכיה, מה טוב ומה לא טוב.
הוא כמובן לא רוצה להחליט על כך דרך מנגנוני המדינה – כי המדינה בעצמה, והוא אמר זאת לא פעם, היא יצור מערבי לא רצוי. הוא רוצה להחליט על כך בדרכים אחרות. דרך ההתנהלות העממית. דרך הכתבה של נורמות שהוא מאמין שהוא מיטיב להציגן ולייצגן.

במשה פייגלין תומכים חילוניים רבים. אני מבין מדוע. איש עם הרבה קסם, עם יכולת הנהגה מרשימה אבל כשפורטים את הדברים, למשה, עם כל הקסם, בשורש הדברים הליברל לכאורה לא באמת שותף לארון הערכים החילוני/מערבי.

מדוע הוא איננו מדבר על הדרת נשים? מדוע הוא איננו מדבר על שיוויון זכויות וחובות של מיעוטים (זו נשמת אפה של דמוקרטיה). אולי משיקולים פוליטיים פנימיים ואולי כי הוא באמת מאמין שכך צריך להיות.

שתי האפשרויות לא טובות – אני מאמין ביושרה הפנימית של משה. תסיקו אתם איזו מסקנה שאתם רוצים.

על פוסק ההלכה אבי גבאי
—————————–
כל התורה כולה על רגל אחת על פי הלל: בתרגום לעברית: ‘מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, זו (תמצית) כל התורה והשאר פירוש הוא, לך ללומדו’).
גבאי עושה רושם הפנים את מה שאמר נתניהו פעם לרב כדורי: “השמאל שכח מה זה להיות יהודי”. בכך הוא מצטרף למפריש חלות נוסף יאיר לפיד.

גבאי הוא לא פייגלין, הוא איננו מנהיג. הוא גם לא מציג אלטרנטיבה רעיונית אמיתית. הוא לא התקווה החדשה של השמאל הישראלי /חילוניות ישראלית הוא קבורת החמור שלה. הוא יכול להשיג השג מאוד טוב בבחירות בתנאים מסויימים. זה לא יהיה נצחון כי הוא יהיה מחוייב לאותן קואליציות שהביאו אותו לשם.

הוא יכחיד כל תקווה לשינוי רעיוני כאן. לשינוי התנהלות. בדרך זו כל תקווה תאבד לציבור החילוני היהודי והליברלי. ציבור זה שהשאלות הבוערות בקרבו הן לא מה מידת האמונה שלו אלא באיזו מידה לערכים שלו, ערכים של: סובלנות, שיוויון, השכלה, עבודה וציונות כמו גם שירות למדינה, זכויות וחובות שווים וייצוג יהיה ביטוי (שלא לדבר על ייצוג ראוי). לחילופין המשך הקו הנוכחי של חוסר ייצוג לערכים אלו עלולים להיות גט כריתות סופי. כרגע אין באמת מי שיעמוד ויתייצב על בסיס הערכים הללו מימין או משמאל.

הפוסטים הללו הם מכחידי תקווה ולא מעורריה וזה בעיקר עצוב. הם מכחידי תקווה שכן זו איננה מנהיגות שמנסה למצוא מחנה משותף הומני/אנושי בעלת ערכים שניתן להתייצב סביבם גם עבור המיעוט הערבי שחי בקרבנו וצמא וזקוק ורוצה, להבנתי, בדגל ומנהיגות מהסוג הזה.

פייגלין, גבאי, נתניהו (שעוד לא פגש תכתיב חרדי שלא שמח להתחתן איתו בחתונה חרדית) ובוודאי מפריש החלות לפיד מייצגים בעיני מנהיגות שבויה. מנהיגות שמייצגת אימפרסיוניזם פוליטי וכזה שהוא בנסיגה גדולה. בדרכה להבחר המנהיגות הזו מחזרת אחר מה שהיא רואה כלשון המאזניים ובדרך מנסה לבדוק בציציות (תרתי משמע) ולפסול לחומרה כל אחד אחר. ועכשיו הכוכב התורן הוא גבאי שאומר דברים לא פחות חמורים מנתניהו בזמנו לרב כדורי וגם מבקש להגדיר את הסוגיה הסבוכה של “מי הוא יהודי” כלאחר יד. יש לציין כי ראש הממשלה נתניהו עשה דברים חמורים בהקשרים אלו ובצורה מתכוננת וצינית באמצעות חקיקה.

מה עם כל אלו שאולי אינם מאמינים באלוהות של הזרם האורתודוקסי היהודי אבל כמו רות המואביה הם חלק מהעם היהודי וההוויה והקיום הישראלי כי הם בחרו להזדהות עם גורל העם היהודי ועם מדינתו ודרכו. חלקם לא נולדו יהודים אבל בחרו גורל משותף וחלקם הגדול נולדו יהודים ורואים עצמם יהודים, אבל אמונתם היא של הילל הזקן. מה עם כל אלו?

אלו השקופים האמיתיים של זמננו – חוט השדרה, הגב, השרירים וגם המוח והשכל של החברה הישראלית. אבל הם לא באמת מיוצגים. לא מימין ולא משמאל.

כפי שאמרתי ממש עצוב.